החלטה בתיק תא"מ 45384-07-11

1.         לפניי בקשה לתיקון כתב תביעה והעברת ההליך לפסים רגילים.

2.         ואלה, בקליפת האגוז, העובדות הנחוצות לענייננו:

2.1        ביום 26/7/11 הגישה התובעת תביעה בסדר דין מהיר בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, עקב הפרת הסכם מחודש אפריל 2002 לשיפוץ כללי של בניין הנמצא ברחוב מקלף 14, חיפה (להלן "הנכס" ו-"החוזה", בהתאמה) על דרך אי ביצוע איטום הבניין והגג כנדרש.

2.2        עם העברת התיק לטיפולי ביום 22/1/12 ניתנה הוריה להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם שני הצדדים, תוך 60 יום באורח הדדי כמצוות תקנה 214ט לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן "התקנות").

2.3        ביום 22/3/12 נעתרתי לבקשת התובעת לארכת מועד להגשת תצהירי עדות ראשית, עקב החלפת ייצוג.

2.4        ביום 26/3/12 הגישה הנתבעת תצהירי עדות ראשית מטעמה וביום 15/4/12 הגישה התובעת תצהירי עדות ראשית מטעמה.

2.5        בין לבין, ביום 27/3/12, הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב תביעה והעברת ההליך לפסים רגילים והודעה על הגשת חוות דעת מומחה.

            התובעת מבקשת לתקן את כתב התביעה על דרך הגדלת סכום התביעה לאור חוות דעת המומחה מטעמה אשר מצא כי הנזק עומד על סכום של 48,518 ש"ח ולא סך של 20,300 ש"ח כמצויין בכתב התביעה המקורי, כך שסכום התביעה יעמוד על סך של 90,000 ש"ח.

3.         אמנם, בית המשפט ייעתר באורח ליברלי לבקשה לתיקון כתב תביעה מכוח תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן "התקנות"), במטרה לברר ביעילות את השאלות שהן באמת שנויות במחלוקת בין בעלי הדין ולאפשר לצדדים להביא את מלוא הראיות והטענות לפני בית המשפט לשם ירידה לחקר האמת (כאמור ב-רע"א 2345/98, דנגור נ' ליבנה, פ"ד נב(3) 427).

            ברם "זיקתו האמיצה של התיקון המבוקש לפלוגתא האמיתית בין הצדדים אינה חזות הכל" (ראה: רע"א 2345/98, דנגור נ' ליבנה, פ"ד נב(3) 427). כפי שהודגש גם ב-רע"א 3385/08, מרקט-פלייס מערכות בע"מ נ' טלטל ערוצי תקשוב בע"מ (2008):

"... לא בכל מקרה ירחב הלב ויד הנימה הליבראלית תהא על העליונה. לדידי רכיב מרכזי הוא הוגנות ההליך, המשחק "ההוגן"; יש לבחון אם עשוי צד לרכוש על-ידי התיקון יתרונות דיוניים שויתר עליהם לפני כן מטעמי נוחות, ובכך שינה הצד שכנגד את מצבו.

ט"ז. המחבר ש' לוין... מציין... בפרשנות תקנה 92 את מורי הדרך או התמרורים, כלשונו, שהציבה הפסיקה כדי לשקול את האינטרסים הרלבנטיים, והוא מסווגם לשלושה: אינטרס בעל הדין מבקש התיקון להעלאת טענה אמיתית, אינטרס המשיב שיריעת המשפט לא תורחב שלא לצורך, ואינטרס הציבור (ואוסיף - שבית המשפט מייצגו לדידי ביעילות ההליכים); אכן, ככל שהשאלה נשוא ההליך "אמיתית" יותר, כך יגבר האינטרס לאפשר את התיקון.

המחבר ד' שוורץ... "מהצד האחד ניצב עקרון תום הלב, שאין כמותו לשקף את כוח התערבותו של בית המשפט ויכולת השלטת הערכים שהוא רואה אותם כראויים למיטב שיפוטו, ומנגד עומדים כללי הדיון האזרחי בשיטת הדיון האדוורסרית ... המשמעות המוצעת לעקרון תום הלב בהקשר של סדרי הדין היא של הגינות דיונית בין בעלי דין יריבים. מבחן העזר המרכזי לבחינת התנהגותם של בעלי הדין יהא: עד כמה התנהגותם משרתת את הצבת הפלוגתאות השנויות באמת במחלוקת ביניהם, מהותן, בירורן וההכרעה בהן".

ערכים נאמר כאן; בשעה שנבחנת התנהגות צד בהליך יש להשקיף עליה במבט ערכי.

י"ז. כל אלה איפוא שיקולים שצריך שינחונו ככל שהמדובר בתקנה 92, וכמובן יחבור להם תמיד השכל הישר".

(וראה גם: ע"א 3092/90, אגמון נ' פלדבוי, פ"ד מו(3) 214; רע"א 330/85, אלבו נ' רבינטקס תעשיות בע"מ, פ"ד טו(2) 556; בש"א (י-ם) 1986/08, עירית ירושלים נ' גירמן בר הנדסה אזרחית בע"מ (2008); בר"ע (ירושלים) 3432/07, עיריית ירושלים נ' איינהורן, פ"ד נב(3) 427; רע"א (ת"א) 1934/08, ביטוח לאומי נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (2010); ת.א. (חיפה) 26816-09-09, גזמאוי נ' יונס (2011); ת.א. (ת"א) 2615-07, ורטיגו אקטיב יזמות בע"מ נ' מצפה י.נ.א. בע"מ (2011), על האסמכתאות המצוינות בו); ת.א. (ת"א) 227/05, כהן נ' עירית פתח תקוה (2008); ע"א 189/66, ששון נ' קדמה, פ"ד כ(3) 477; ע"א 615/84, מרקוביץ נ' סתם, פ"ד נב(1) 541; ע"א 579/90, רוזין נ' רוזין, פ"ד מז(3) 738; י. זוסמן "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית (1995) עמוד 350; א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה עשירית (2009) עמוד 151 ואילך).

4.         ומן הכלל אל הפרט -

4.1        התובעת בחרה לילך באפיק של סדר דין מהיר.

פרק טז1 לתקנות הינו הסדר ייחודי שמטרתו, כמובהר בדברי ההסבר: "התאמת מסלול דיוני פשוט ומהיר לתובענות בסכומים נמוכים המהווה, כשלעצמה, יישום של עקרונות הניהול השיפוטי". על כן קבע מתקין התקנות כללים נוקשים וקבועים שמטרתם להבטיח פישוט ההליך ודיון בו ביעילות ובמהירות. כאמור ב-ע"א (ת"א) 1845/06, מוחסן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (2007):